16 ספטמבר 2015
ישראל: האם ניתן לרשום צורה של מבנה כסימן מסחר?

לראשונה בישראל, הרשם נתן החלטה בעניין כושר הרישום של צורת מבנה כסימן מסחר.

ההחלטה ניתנה ביום 16 בספטמבר, 2015 על ידי רשות הפטנטים בעניין בקשה אשר הוגשה על ידי קבוצת עזריאלי, רשת הקניונים המובילה בארץ, לרישום סימן מסחר תלת-ממדי (בקשה מס' 239676) לגבי דמות של צורת המבנה הבאה:

 Azrieli mark

 

 שני קניונים כבר נבנו בישראל אשר כוללים מבנה כזה אשר מהווה את כניסתו של הקניון, אחד בעכו והשני בקרית אתא. להלן תמונה של הקניון אשר נבנה בקרית אתא:

 

 Azrieli mall

 

הבקשה הוגשה ביום 31 ביולי, 2011 בסוגים 6, 19, 35, 37 ו-43. הבוחן סירב לקבל את הסימן לרישום, בשל חוסר אופי המבחין שלו ולבקשת המבקשת, התקיים דיון ביום 28 במאי, 2014. המבקשת הגישה הוכחות לגבי השימוש בסימן.

 

בהתאם לחוזר הרשם מס' 032/015 מיום 16 במרץ, 2015, ניתן לשקול רישום של דמויות תלת-ממדיות כסימני מסחר רק במקרים חריגים, כאשר יוכח באמצעות חומר ראיות כי מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הבאים:

 

1.      הדמות ממלאת בפועל תפקיד של סימן מסחר.

2.      הדמות אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונלי.

3.      הסימן רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש אינטנסיבי ומהותי.

 

בישראל, יצירות אדריכליות מוגנות על יד חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. יצירה אדריכלית מוגדרת כ-"בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור". זכות היוצרים מגנה על יצירה מפני העתקה לתקופה מוגבלת בלבד (למשך החיים ו-70 שנה לאחר מותו של היוצר), להבדיל מהגנת סימני המסחר אשר אינה מוגבלת בזמן. זכות היוצרים אינה כרוכה ברישום בארץ, לעומת סימני מסחר לגביהם נדרש רישום או לחילופין מוניטין נרחבים (סימני מסחר מוכרים היטב), ואשר ניתן לתקוף באמצעות בקשה לביטול בגין אי-שימוש.

 

אי לכך, בניגוד לזכויות יוצרים, משמעות הענקת זכויות של סימן מסחר לדמות תלת-ממדית תהא להעניק לבעליו את זכות השימוש הבלעדי בסימן זה לתקופה בלתי מוגבלת.

 

הפוסקת מפנה בהחלטתה להחלטת בית המשפט העליון בפרשת טופיפי מיום 23 במרץ, 2008 (ע"א 11487/03) בעניין August Storck KG נ. Alpha Intuit Food Products Ltd., בה נקבעו העקרונות הבאים לגבי סימני מסחר תלת-ממדיים:

 

  1. הכלל הינו כי הדרך הנכונה להגן על עיצובים תלת-ממדיים של מוצרים או אריזתם הינו באמצעות הגשת בקשה לרישום מדגם.
  2. סימן תלת-ממדי אינו כשיר לרישום כסימן מסחר על בסיס אופי מבחין אינהרנטי.

 הפוסקת ממשיכה ומציינת כי ניתן לרשום ולהגן על מבנים כמדגמים לפי פקודת הפטנטים והמדגמים מ-1924 (בסוג 25.03 לגבי "בתים, מוסכים ובניינים אחרים"). על פי סעיף 7 לחוק זכות יוצרים, לא תהא זכות יוצרים במדגם, אלא אם המדגם אינו מיועד לשמש ליצור תעשייתי. הוראה זאת מונעת מיצירות אשר מיועדות לקבל הגנה כמדגמים, לקבל הגנה כפולה.

 

הפוסקת מציינת כי לא קיימת הוראה דומה בחוק לגבי הגנה כפולה לפי זכויות יוצרים וסימני מסחר. אף ניתן להסתמך על זכויות יוצרים בהתנגדות לרישום סימן מסחר (החלטת הרשם מיום 1 בדצמבר 2013 ב-Abraham Berman ו-GB Clothing LLCנ. ג'י.בי. הלבשה חסידית בע"מ).

 

סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 קובע באופן מפורש כי סימן יכול להיות דו-ממדי או תלת-ממדי. אך לא כל סימן הוא סימן מסחר וסימן מסחר מוגדר כ-"סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם". על הסימן למלא אחר כל התנאים שנקבעו בפקודה על מנת להתקבל לרישום, דהיינו, הוא צריך להיות בעל אופי מבחין. אופי המבחין של הסימן, אשר מאפשר להבדיל בין המוצרים של בעל הסימן לבין מוצריהם של המתחרים שלו, יכול להיות או אינהרנטי או נרכש.

 

על פי הכללים החלים בישראל, סימן מסחר תלת-ממדי אינו יכול להיות בעל אופי מבחין אינהרנטי ולכן יש להוכיח אופי מבחין נרכש על מנת להשיג רישום.

 

המבקשת מפנה להחלטות של רשם סימני המסחר האמריקאי ולחוק Lanham המאפשרים לרשום עבודות אדריכליות כסימני מסחר פדראליים כאשר "נעשה במבנה שימוש בצורה שמאפשרת לראות או לתפוס אותו כסימן".

 

לדוגמא, מוזיאון הגוגנהיים שבניו יורק השיג ארבעה רישומים פדראליים במספר סוגים של סחורות ושירותים, ביחס למראה הגלילי של המבנה שלו (מראה חיצוני ופנימי).

 

אולם הפוסקת מזכירה כי אין להסיק מסקנות מהחלטות על סימני מסחר שניתנו במדינה זרה לעניין פרשנות הדין הישראלי החל על סימני מסחר.

 

הראיות אשר הוגשו על ידי המבקשת על מנת להוכיח כי השימוש בצורת המבנה מהווה שימוש כבסימן מסחר, אינן מספקות בעיני הפוסקת. היא מציינת בעניין זה כי החומר הפרסומי שהוגש מציג דמות דו-ממדית של המבנה ולא הסימן התלת-ממדי המבוקש.

 

הפוסקת מזכירה כי "התפיסה של הצרכן הממוצע היא זאת שמאפשרת לקבוע אם הסימן המבוקש מתפקד כסימן שירות" (Standard Oil Co., 275 F.2d 945, 125 USPQ 227). שימוש כזה צריך להיות ממושך ונרחב על מנת להפוך את הסימן לסימן מסחר. ברם, מאחר שלא הוכח כי השימוש בצורת המבנה נעשה כבסימן מסחר, אין מקום לבדוק אם סימן רכש אופי מבחין.

 

מכל מקום, הפוסקת מציינת שקיום של שני קניונים בלבד הכוללים את צורת המבנה הנידונה, מבין הקניונים הרבים אשר נבנו על ידי קבוצת עזריאלי בישראל, אינו מספיק כדי לקבוע שהסימן מוכר לציבור.

 

הסקר אשר הוגש על ידי המבקשת הראה כי 58% מהישראלים מצליחים לשייך את צורת המבנה למרכזי הקניות של המבקשת. אולם, הדבר אינו מוכיח כי נעשה שימוש במבנה כסימן מסחר המאפשר לבדל בין סחורותיה ושירותיה של המבקשת לבין אלו של האחרים. הפוסקת סבורה כי השימוש העיקרי בצורה של מבנה הינו שימוש כמבנה ולא כסימן מסחר וכך הציבור תופס אותו, דהיינו כעיצוב של מבנה.

 

הפוסקת גם מציינת כי הסקר בוצע ביישובי צפון הארץ בלבד, בו שני הקניונים הקיימים ממוקמים. בנוסף, השאלה הראשונה בסקר נוסחה באופן בולט כשאלה מנחה: "האם ביקרת בקניון באזור מגורייך במהלך חצי השנה האחרונה?" כמו כן, העיצוב אשר הוצג לנשאלים לא היה העיצוב המבוקש, אלא מבנה המרכז המסחרי כולו הכולל את עיצוב כניסתו. הפוסקת מציינת כי המשתתפים הנשאלים יכלו לזהות באותו צורה את בית מגוריהם, בית הספר בו הם למדו או המכולת בה הם רוכשים מצרכים.

 

הפוסקת סבורה כי הנתונים הנ"ל אינם מאפשרים לקבוע שדמות הבניין מתפקדת כסימן מסחר, זאת במיוחד לגבי הסחורות הנכללות בבקשה; הסימן הוגש בסוג 6 לגבי "מבנים העשויים ממתכות פשוטות וסגסוגותיהן, לרבות מאלומיניום ו/או מחומרי בניה אחרים ממתכת או ממוצרי ברזל ופריטים אחרים של מוצרי מתכת המשמשים לבניה וקונסטרוקציה של מבנים" ובסוג 19 לגבי "מבנים העשויים חומרים שאינם מתכתיים, לרבות מחומרי בנין, זכוכית, צינורות וחומרים אחרים".

 

בנוסף, הפוסקת בדעה כי דמות בניין אינו ייחודי בישראל ומציינת כי כבר קיים מבנה אחר דומה במוזיאון המדע של מכון ויצמן שברחובות:

Rehovot museum

 

 המבקשת ציינה בסיכומיה כי מדובר בסימן שבא לידי ביטוי במבנה. מאחר שההגנה כסימן מסחר מבוקשת למוצרי בנייה בסוגים 6 ו-19, המטרה הינה למנוע מצדדים שלישיים לבנות מבנה הכולל עיצוב דומה. הפוסקת סבורה כי הגנה של זכויות יוצרים ביצירה אדריכלית מספקת בדיוק אותה ההגנה ולכן, אין טעם להעניק רישום בסוגים אלו.

 

באשר לשירותים הנכללים בבקשה לרישום סימן המסחר, המבקשת לא הצליחה להוכיח כי הציבור מזהה את צורת המבנה כסימן שירות. הפוסקת מצטטת החלטה של המשרד האירופי (OHIM) בה נקבע כי "הצרכנים אינם תופסים צורה של מוצר כסימון של מקור יצירה מסוים" (בקשה מס' 8622367SHK/2476/S64.13 Roger Zogolovitch T/A Dolidspace (18.4.2011.

 

כתוצאה מכך, הבקשה נדחתה.

 

החלטה זאת מעניינת בכך שהמשרד הישראלי אינו שולל את האפשרות לקבל לרישום כסימן מסחר דמות של מבנה, זאת בתנאים חריגים. אולם, יהיה קשה להשיג רישום כזה לגבי חומרי בנייה.

 

על מנת למלא את שני התנאים של תפקוד הסימן כציון מקור ורכישת אופי מבחין כתוצאה משימוש משמעותי ומתמשך, יש להוכיח כי צורת המבנה מזוהה באופן ברור על ידי הקהל כמקור של הסחורות או השירותים המסופקים.

 

עיצובם של שני הקניונים של קבוצת עזריאלי בצפון הארץ עדיין רחוק מצורתו הגלילית המפורסמת בכל העולם של מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק.